Ketuvot 30

| 1 min read

05/08/2022
Yesterday's Daf: Ketuvot 29

Steinsaltz PDF
Sefaria
Steinsaltz Commentary
My Jewish Learning Commentary
Daf Yomi Digest
Hadran Commentary

ר נחוניא בן הקנה

חולק על המשנה שלנו. שאמר שאדם שמתחייב כרת על מעשהו אינו מתחייב ממון בנוסף מדין קים ליה בדרבה מיניה.
שהיה ר נחוניה מדמה את יום כיפורים (שחייבים בו על מלאכה כרת) כשבת (שחייבים בה סקילה) לעניין תשלומי נזיקין.

טעמו של ר נחוניא בן הקנה

אביי מסביר שלמד גזירה שווה - נאמר אסון בידי אדם (ולא יהיה אסון) ונאמר אסון בידי שמים (וקרהו אסון) מה אסון בידי אדם פטור מדין קים ליה כך גם אסון בידי שמים (כרת) יהיה פטור.
רבא מסביר, שנאמר בנותן מזרעו למולך "ואם העלם יעלימו עם הארץ... והכרתי אותו" שעשה הקב"ה גזירה שווה בין כרת לבין מיתה בידי אדם כך שבשניהם נאמר קים ליה בדרבה מיניה.
מה ההבדל בין השיטות? -בזר שאכל תרומה שחייב מיתה בידי אדם (שזרעו אינו נכרת כמו בחיוב כרת) שזה בגדר אסון בידי שמים אבל מאחר וזה לא כרת אז לרבא יהיה חייב בתשלומים ולא נאמר שם קים ליה.

כיצד אומרים קים ליה בדרבה מיניה בזר שאכל תרומה(לפי אביי)

הרי קנה את התרומה לפני שאכלה ולכן הגזילה קרתה במעשה נפרד ממעשה המחייב מיתה בידי שמיים?
מעמידה הגמרא שחברו דחפה לו את התרומה לבית הבליעה ויכול להחזירה רק בהתאמצות מיוחדת.
ר פפא מתרץ שתחב לו חבירו משקים של תרומה לתוך פיו ונמאסים מייד ולכן חיוב התשלומים הגיע יחד עם ההנאה.
ר אשי מתרץ שמדובר בזר שאכל תרומה שלו (שירשה מאבי אמו הכהן) ותוך כדי כך קרע בגד של חברו.