הדף הקודם

משנה #

שלשה אחים שהיו נשואים שלש נכריות ומת אחד האחים ועשה בה השני מאמר ומת ונפלו נשותיו לפני השלישי אז לפי תנא קמא חולץ ולא מייבם כי כתוב "יבמה יבוא עליה" ולא אחת שיש בה זיקת שני יבמים.
לר שמעון שהסתפק האם מאמר קונה, אז חולץ לאחת ומיבם את השניה - איזו שירצה

גמרא #

הגמרא שואלת מדוע צריך חליצה אם התורה היא זו שדוחה אותה מן הייבום?
מסבירה הגמרא שמהתורה היא פטורה מייבום אבל גזרו חכמים.

נתן גט לבעלת המאמר #

רבא אומר שזה מפקיע את המאמר ולכן צרתה תהיה מותרת ביבום. אבל היא עצמה אסורה. מהסיבה שהיא יכולה להתחלף בבעלת גט רגילה שיחשבו שהיא ניתנת לייבום (אף ללא מיתת הבעל).
גרסא אחרת ברבא: אם נתן גט(האח המת) לבעלת המאמר, אפילו היא ניתנת לייבום. מאחר והגט גורם לה להיות כמי שלא יובמה מעולם ולא נעשה בה מאמר.

משנה #

שני אחים שהיו נשואים לשתי אחיות. מת אחד ולאחר מיתתו מתה אשתו של החי.
הרי אשת המת אסורה עליו ביבום כיוון שנאסרה עליו שעה אחת.

גמרא #

אם בא היבם עליה בחיי אשתו #

לר יוסי חייב עליה גם משום איסור אשת אח וגם אחות אשתו.
לר שמעון חייב רק משום אשת אח.

איך דיבר ר שמעון #

שקודם נשא הראשון את אחותו ואז הוא נשא ולכן קדם איסור אשת אח.

האם ר יוסי סבר שאיסור חל על איסור #

הרי ראינו לגבי חמותו שהיא אשת איש שהוא לא סבר שאיסור חל על איסור אלא שאיסור אחד חל עליו?
עונה הגמרא, שכל זה רק כשהאיסור שנוסף הוא פרטי עבור האדם הזה ולא שמתווספים עוד אנשים. אז במקרה של חמותו היא היתה אסורה על כל העולם כאשת איש, ואז הגיע החתן אז אין איסור חל על איסור. אבל במקרה של הגמרא, נוספו האחים הנוספים באיסור אשת אח ולכן זה כן נוסף.
הגמרא דוחה את זה מאחר וזה פותר רק במקרה שהחי נשא תחילה את האחות אבל במקרה ההפוך לא קרה ההוספה שדברנו?

תירוץ רבא #

שבאמת אין איסור חל על איסור לר יוסי. אבל אם עבר במזיד זה עולה לו כאילו עשה שנים אבל בפועל חייב רק על אחת.
המשמעות של זה היא שיקברו אותו ליד רשעים גמורים בבית קברות של הנסקלים והנשרפים.

מחלוקות ר חייא ובר קפרא #

בעניין אם איסור חל על איסור או לא:

זר ששימש במקדש ובשבת #

לבר קפרא: חייב אחת - זרות. כי מלאכת שבת הותרה במקדש לכל.
לר חייא: חייב שתיים.

כהן בעל מום ששימש בטומאה #

לבר קפרא: חייב על בעל מום. כי טומאה נאסרה לכולם וכשהותרה בציבור הותרה לגמרי - גם לבעלי מומים.
לר חייא: חייב על שניהם. כי כשהטומאה הותרה היא הותרה רק לכשרים ולא לבעלי מומין ולכן חייב שתים.

זר שאכל מליקה שנעשתה בקדשים #

בחולין, עוף שנמלק נעשה נבילה. אבל התורה התירה את המליקה בקדשים לאכילת הכהנים.
לר חייא חייב שנים - משום נבלה ומשום זר שאוכל קודשים כי המליקה הותרה רק לאכילת הכהנים.
לבר קפרא: חייב רק על זרות, כי המליקה הותרה בחטאת גם לזרים.